[קצת באיחור, אבל כמו שאמרה נ. - היום עוד לא נגמר]

חברים יקרים, בלוג שאילתא חוגג היום, 6 באפריל, שנה תמימה לקיומו! מי היה מאמין. הבלוג שהתחיל כמחסן לכל המיילים של רשימת התפוצה של מועדון שאילתא, שעודכן לעיתים רחוקות, שתמיד פיגר במתן תשובות לשאלות (טוב, זה גם היום), ובאופן כללי תיחזק רשימת קוראים קבועים של פחות מ- 30, פתאום פורח וצומח לו, ויש לו הרבה קוראים שאני לא מכירה באופן אישי. וואו.

אז זו ההזדמנות לומר תודה לחברי המועדון המקורי, שבזכותם הוא קיים, ובעיקר לחבר המועדון הראשון והנאמן, שימי.

וכמיטב המסורת של שאילתא וימי הולדת, נזכיר שחבר המועדון המכונה "בעל אלף המבטאים" חוגג היום יומולדת. הנה מה שאיחלנו לו לפני שנתיים.

אז מה עוד קרה ביום הולדתו של בלוג שאילתא? ממש היום, לפני 123 שנים, בשנת 1886, נוסדה העיר ונקובר במדינת קולומביה הבריטית, קנדה. ולמה זה מרגש? כי היא עיר יפה, מדהימה, הנחשבת אחת משלוש הערים בעולם שהכי כדאי לגור בהן, כי חוף הכלבים שלה נראה כך:

וגם כי שתי דקות הליכה מהחוף הזה, ממש לפני כמה חודשים, התחתנתי. [אוהבת אותך, נ.]

יומולדת שמח!

[לא לשכוח: מחר (שלישי) הפינה השבועית של שאילתא ברדיו 99, בשעה 11:45 (בערך). נדבר על מקור מנהג השקת כוסות יין. אל תפספסו!]

בשלישי נאמר "פעמיים כי טוב", אז חשבתי, למה לא להפניק אתכם באיזה "תאריכו את זה"?

היום, לפני 125 שנים בדיוק, ב- 12 באוגוסט 1883, מתה הקואגה האחרונה בשבי.

-   מתה ה-מה?! (קואגה, Quagga)

ובכן, חברים, קואגה היא חיה השייכת למשפחת הסוסיים, סוג מסוים של זברה, בהבדל אחד בולט – היו לה מעט מאוד פסים (רק על ראשה, צווארה וכתפיה). הנה תמונה:

הקואגה החמודה חיה לה להנאתה בדרום אפריקה, עד שהגיעו "מתיישבים" הולנדים והחלו לצוד אותה בלי הכרה (למאכל, לשימוש בעורה, וגם כדי שלא תתחרה על שטח המרעה עם הכבשים היקרות שלהם). הילידים הדרום-אפריקאיים קראו לכל הזברות קואגה, כך שלקח להולנדים ולעולם כולו זמן להבין, שזה היה זן קצת אחר, ועכשיו הוא נכחד. היו שתי תוצאות להבנה הזו:

הראשונה, בגן החיות באמסטרדם נורא התבאסו, שהם פספסו פרסום חינם, כי בזמן שבו מתה אצלם הקואגה האחרונה, אף אחד לא ידע שהיא אחרונה.

התוצאה השנייה הייתה השקת פרויקט להחזרת המין הנכחד! מסתבר שאפשר לעשות את זה, מכיוון שיש עדיין זברות המסתובבות בינינו ונושאות את המטען הגנטי של הקואגות. המדענים מיד החלו להרבות אותן בינן לבין עצמן, ואף הקדישו אתר מיוחד לעניין. חובבי הקואגות יוכלו למצוא שם בעיקר תקריבים של החלק האחורי של הצאצאים החדשים (הם כרגע מנסים לצמצם את מספר הפסים בכל צאצא), וגם דרכים לתרום למטרה חשובה (אם כי מטורפת במקצת) זו.

אז תאריכו את זה שנותרו עוד אנשים בעולמנו שהם אופטימיים ומנסים לתקן מה שאנשים אחרים הצליחו להרוס. וגם שאתם לא צאצאי קואגות – לא היו מפסיקים לצלם לכם את התחת.

שלום לכולןם,

אתמול לפני שנה בדיוק, ב- 29 באוגוסט 2006, יצאה לאוויר העולם הוירטואלי ההודעה הראשונה של מה שהיתה אמורה להיות פינה קטנה וזמנית, והפך להשתלטות על מועדון שאילתא כמעט כולו: "תאריכו את זה". והנה ההודעה המקורית מלפני שנה.

אגב, את השם המוצלח לפינה הציעה בסופו של דבר אחת מחברות המועדון הותיקות ביותר: "הקיבוצניקית".

ואתמול, בנוסף ליומולדת שנה שאנו חוגגים לפינה האהובה, היה אפשר להתבונן בשמיים, לראות ירח מלא, ולהבין שאתמול (וגם קצת היום) הוא אמצע חודש אלול בדיוק, כלומר ט"ו באלול, כלומר, יום ההולדת של שפחתכן הנאמנה. (ראיתם איך השנה התחברו במגניבות כזאת שני התאריכים?… J)

אז שיהיה במזל טוב לכולנו, והמשך יום טוב,

מ. שאילתא.

[ולמה משי? (מהכותרת) תגלו בהמשך היום]

צהריים טובים לכולם,

היום לפני 96 שנים בדיוק, ב- 21 באוגוסט 1911, נגנבה המונה ליזה, ציורו המפורסם של ליאונרדו דה-וינצ'י, ממוזיאון הלובר בפריז.

הגנב היה צבע איטלקי בשם וינצ'נצו פרוג'ה, שהיה מועסק על ידי המוזיאון. הוא ניצל חלון הזדמנויות של העדר שמירה, וגנב את התמונה המפורסמת. אחרי שנתיים הוא יצר קשר עם סוחר עתיקות מפירנצה ואמר שהוא רוצה להחזיר את התמונה לידיים איטלקיות. תמורת האקט הפטריוטי הזה הוא ביקש את הסכום הפעוט של חצי מיליון לירות, לצורך "כיסוי הוצאות". בעקבות מידע מודיעיני, במבצע מוצלח הצליחה לתפוס משטרת איטליה את הגנב ואת התמונה. האיטלקים נאותו להחזיר את התמונה למוזיאון הלובר, אך לא לפני שהם הציגו אותה במוזיאונים במילנו, פירנצה ורומא. ב- 1914, שנתיים וחצי לאחר גניבתה, הוחזרה המונה ליזה כלאחר כבוד למשכנה בפריז.

והגנב? הוא קיבל שנת מאסר אחת בלבד, וזאת בגלל לחץ ציבורי. באיטליה התעוררה אהדה ציבורית לגנב, והוא הוגדר כפטריוט לאומי, וכמי שרצה להחזיר למולדתו את מה ששייך לה.

והנה אתר חמוד: "מונה ליזה אינטראקטיבית".

אז תאריכו את זה שלנו אין יצירות אמנות ששווה לבצע פשעים פטריוטיים למענן, ומעולם לא תצטרכו לבקש "כיסוי הוצאות".

יום טוב,

מ.שאילתא.  

בוקר טוב לכולם,

היום לפני 47 שנים, ב- 19 באוגוסט 1960, שוגר הלווין החמישי והאחרון מתוכנית ספוטניק, הידוע בכינויו "ספוטניק 5".

ספוטניק 5 היה הלוויין הרוסי הראשון (ובכלל), שהטיס בתוכו בעלי חיים לחלל, וגם החזיר אותם בריאים ושלמים לכדור הארץ.

על סיפון הלוויין היו שתי כלבות, סטרלקה ובלקה, ארנב אפור אחד, 40 עכברים, שני עכברושים וכמה מיני צמחים. כעבור יממה אחת בלבד של טיול בחלל, חזר הלוויין ובו כולם בריאים ושלמים.

מצ"ב תמונה של הכלבות.

לאחת מהן, סטרלקה, היה רומן קצר עם כלב בשם פושוק, ואחד מפירות אהבתם, גורה בשם פושינקה, נמסרה לז'קלין קנדי, אשתו של נשיא ארה"ב דאז, כמתנה. לאחר בדיקה מדוקדקת של הגורה, לוודא שהיא אינה "כלבת ריגול", היא התקבלה בביתם וחיה שם חיים ארוכים.

בהזדמנות זאת, המערכת מבקשת לציין את התנגדותה לניצול מכל סוג של בעלי חיים, ועצם העובדה שכולם יצאו בשלום מספוטניק 5, לא משנה את עמדתה של המערכת, שיוצאת נגד שימוש בבעלי חיים כבבשר תותחים.

ובהזדמנות זו נציין כאן את לייקה, הכלבה הראשונה (ובעצם היצור החי הראשון) בחלל. היא הייתה כלבה משוטטת ברחובות מוסקבה ואומנה במשך כמה שבועות למשימה: טיסה בלוויין ספוטניק 2. ספוטניק 2 היה אמור לבצע את מספר ההקפות המקסימלי במסלול שנקבע לו ולפיכך, סיכוייה של לייקה לחזור בחיים הוצגו לציבור הרוסי כקטנים. ואכן, כמה ימים לאחר השיגור, דיווחו הפקידים הרשמיים כי לייקה אינה עוד בין החיים. לפי הדיווח, ניתן לה מזון מורעל, כהמתת חסד. בשנת 2002 הודה אחד המדענים שהשתתף בניסוי, כי לייקה מתה תוך חמש עד שבע שעות מזמן השיגור מעקה (סטרס), ומהתחממות יתר. היא נותרה, עד היום, היצור החי היחיד ששוגר לחלל בלא כל סיכוי לחזור בחיים. מצ"ב בול שהונפק לזכרה.

והנה עוד קישור קטן, רק להראות כמה הרוסים זה עם לא ברור- תמונות ממוזיאון המוקדש לכלבי החלל שלהם:

שבוע טוב!

מ.שאילתא.

שלום לכולם,
היום לפני שנה בדיוק, ב- 22 במאי 2006, הסתיים רשמית פרויקט מיפוי הגנום האנושי.
מה היה הפרויקט הזה? נתחיל במהו הגנום האנושי ומדוע היה חשוב כל כך למפות אותו:
בגוף האדם יש 46 כרומוזומים, שהם מולקולות שעשויות מ- DNA‏ (תיכף נסביר מה זה DNA‏). הכרומוזומים הם למעשה הצורה בה מופיע החומר התורשתי בגוף האדם, כלומר- החומר שקובע איזה צבע עיניים יהיה לכם, האם תהיו נמוכים כמו אמא, והאם תהיו בן או בת.
כאמור, הכרומוזומים עשויים מ- DNA‏, שהיא מולקולה ענקית בה נמצא כל המידע לבניית החלבונים בתא. בפשטות? ה- DNA‏ הוא מעין תוכנת מחשב, ואין שתיים כאלה זהות (פרט לתאומים זהים). בכל תא ותא יש את תוכנת המחשב הזו (שנמצאת בתוך הכרומוזומים), ובה כתוב את כל המידע לבניית התא בו היא נמצאת (למשל, תא עור), אך גם מידע על הגוף כולו.
חלק מהמידע הזה הוא, למשל, מחלות גנטיות מסוימות הנמצאות על ה- DNA‏. וכאן אנחנו מגיעים לחשיבותו ולמטרתו של פרויקט מיפוי הגנום האנושי, שהסתיים, כאמור, היום לפני שנה בדיוק- מחלות רבות כמו עיוורון צבעים, המופיליה, ניוון שרירים, טיי-זקס וסיסטיק פיברוזיס הן מחלות תורשתיות. כלומר: המידע ליצירתן "נכתב" בתוכנת המחשב המיוחדת לכל אחד מאיתנו. אך לא לכל אחד יש את המידע הזה- הוא עובר בתורשה, כלומר, בגנים. מטרת מיפוי הגנום האנושי הייתה לזהות איזה גן (או מספר גנים) הוא זה הנושא את המידע למחלה. מכיוון שלכל אדם יש כ- 100,000 גנים, היוצרים את תוכנת המחשב הייחודית לו, הרי שזה כמו לחפש מחט בערימת שחת…
בכל אופן, הם מצאו את המחט הזו, והצליחו למפות 99% מהגנים הקיימים, וכן הצליחו למפות את צירופיהם. למרות ההישג היפה מבחינה סטטיסטית, עדיין רב הנסתר על הגלוי, ולמרות שמיפו את כל הגנים האנושיים (ואף גילו עוד 1,000 שלא היו מוכרים למדע), הרי שנותרו עוד הרבה חידות לא פתורות (כמו מה מבדיל בין אדם לאדם). טוב, בכל זאת- אנחנו לא אלוהים.
אגב, הכרומוזום האחרון שהצליחו למפות, שהיה הבעייתי מכולם, היה כרומוזום מס' 1 דווקא (אולי מס' 1 מהסוף…). זהו הכרומוזום שמכיל הכי הרבה גנים, ולכן גם משתתף ביצירתן של מחלות רבות, כגון סוגים שונים של סרטן, פרקינסון ואלצהיימר.
מבולבלים? סיכום קצר:
הגנים (100,000 לכל אחד) מרכיבים את ה- DNA‏ (בצורה של סולמות, ראו תמונה), וה- DNA‏ מרכיב את הכרומוזומים (46 לכל אישה ואיש). כל הכרומוזומים נמצאים בכל תאי גופנו. פרויקט הגנום האנושי סרק את כל צירופי ה- DNA‏ הקיימים בכרומוזומים.

אז תאריכו את זה שהיום לא התרחש אירוע משמעותי בתיאורית הקוונטים, למשל, כי אז באמת לא היו נשארים לי חברים במועדון.
יום טוב וללא הנדסה גנטית!
מ. שאילתא
נ.ב.
שבועות הוא חג מאוד נחמד (מתן תורה וכו'- וגם לא הרגנו או כבשנו אף אחד). עם זאת- אל תלכו שולל אחרי תמונות חביבות של פרות מחייכות. הן לא באמת רוצות לתת לנו את החלב שלהן, הן סובלות בתהליך וגם מתות מתשישות. החלב (ומוצריו) גם לא בריאים לנו (אפרופו הנדסה גנטית).
לעומת זאת- זו ממש חובה מוסרית לקיים את המסורת השנייה והחביבה יותר של החג, ולשפוך מים על עוברים ושבים!
ואם אתם מרגישים זקנים מכדי לעמוד ולמלא בלונים במים, הנה הצעה אחרת.

חג שמח!

שלום לכולם,
היום לפני 80 שנים בדיוק, ב- 21 במאי 1927, השלים צ'ארלס לינדברג את טיסת הסולו הראשונה מעל האוקיינוס האטלנטי, ובכך הפך להיות האדם הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בטיסה ישירה, ללא עצירה.
והיום, לפני 75 שנים בדיוק, ב- 21 במאי 1932, השלימה אמיליה ארהרט גם היא טיסת סולו מעל האוקיינוס האטלנטי, ובכך הפכה להיות האישה הראשונה שעשתה זאת אי פעם.
טוב, אז על מי נרחיב קצת, על ארהרט או על לינדברג?
ארהרט, כמובן (ישנם גורמים פמיניסטיים במערכת, וחוץ מזה היו לה חיים יותר מעניינים):
בעת שבירת השיא של טיסה רציפה מעל האוקיינוס האטלנטי, הייתה ארהרט בת 34 (היא התחילה לטוס רק בגיל 25!). מאז היא הספיקה לשבור עוד כמה שיאים:
–       ‏היא הייתה האישה הראשונה שטסה רצוף בין הונולולו לבין קליפורניה (למי איכפת?!)
–       ‏היא אחזה במספר שיאי עולם במהירות טיסות חוצות יבשות
–       ‏שנה בלבד לאחר שלמדה לטוס היא כבר קבעה שיא חדש של טיסה לגובה לנשים
וחוץ מזה- היו לה גם חיים לא רגילים לאישה בשנים ההן. היא הייתה נשואה והגדירה את הנישואים כ"פתוחים", היא הייתה יועצת קריירה לנשים באוניברסיטה, היא שימשה עורכת תעופה במגזין "קוסמופוליטן", ואף פרסמה שני ספרים.
ב- 1937, והיא בת 40 בלבד, החלה ארהרט בפרויקט הגדול ביותר שלה- להקיף את העולם בטיסה, במסלול הארוך ביותר שנעשה עד אז (כמו שהבנתם, כולם היו בתקופה הזו בקטע של לשבור שיאים). ארהרט והנווט הגיעו עד האוקיינוס השקט, שם היו אמורים לנחות לעצירת ביניים על אי, אך הם מעולם לא הגיעו אליו. הם נעלמו באותו יום וגורלם מעולם לא נודע. עם זאת, ההשערות באשר לגורלה של ארהרט (שהייתה כבר מפורסמת מאוד באותה תקופה), היו רבות לפחות כמו מספר השיאים שהיא שברה, והם נעו מנחיתת אונס בלב ים, נחיתה על אי בודד וגוויעה ברעב, ועד למשימת ריגול אצל היפנים, שממנה לא חזרו בחיים. אגב, היו כאלה ששכללו את תיאורית-הריגול-היפנית וטענו כי ארהרט והנווט הצליחו במשימה, וחזרו לארה"ב תחת זהויות בדויות.
היעלמותה היוותה השראה לספרים בדיוניים שנכתבו עליה (כמו רומן בלשי, או ספר המתאר בגוף ראשון את מה שקרה לה באמת בזמן ההיעלמות). היא הוזכרה גם בסדרה "מסע בין כוכבים" (שם הועלתה ההשערה שהיא נחטפה על ידי חייזרים), נעשו עליה סרט וסדרת טלוויזיה, ואפילו רוס גלר, מ"חברים", הזכיר בפרק מסוים כי הוא רוצה להקים פארק דינוזאורים על שמה.
אז תאריכו את זה (בעיקר ה"קשישות" מביניכן), שיש חיים אחרי גיל 30, ושגם אם מתחילים את הקריירה בסוף שנות ה- 20, עדיין אפשר להגיע לפסגת העולם…
יום טוב ומלא גבהים!
מ. שאילתא

שלום לכולם,
היום לפני 134 שנים, ב- 20 במאי 1873, רשמו לוי שטראוס וג'ייקוב דייויס פטנט על הג'ינס.
לוי שטראוס היה סוחר בדים מסן פרנסיסקו, וג'ייקוב דייויס היה חייט שהיה קונה ממנו בד לעיתים קרובות. לדייויס היה לקוח קבוע, שהיה מתקן אצלו את מכנסיו, שנקרעו בתדירות גבוהה. ואז נצנץ במוחו הרעיון לשים מסמרי נחושת במקומות בהם המכנס נמתח (כגון כיסים). מכיוון שלא היה לג'ייקוב את הכסף הנחוץ לרשום את הרעיון כפטנט, הוא הציע ללוי שטראוס להיות שותפו ולהקים עסק יחד. כך נולדה חברת ליווייס, בזכות פטנט שנקרא: "שיפור בהידוק הכיסים".
אגב, השם ג'ינס מקורו מאיטלקית. במקור המכנסיים נקראו: blu du Genova‏, כלומר, הכחולים מגנואה. בצרפתית הפך הכינוי ל- bleu de Genes‏, או בקיצור- ג'ינס.
ואותה איטליה, בשנת 1999, קבעה בבית משפט כי "אישה שלובשת ג'ינס אינה יכולה להיאנס", מכיוון שלא ניתן להסיר ג'ינס מקורבן ללא הסכמה. הברקה זו הייתה הנימוק לזיכוי אנס בבית המשפט העליון, לאחר שהורשע באונס נערה בת 18, שלבשה, לרוע מזלה, את המכנס המפורסם בעולם. לקח להם שנתיים תמימות להבין כי החיים אינם שחור ולבן, וכי באופן כללי גברים לא צריכים לשבת בבית משפט עליון אם אלה ההחלטות שהם מסוגלים להגיע אליהן. בכל אופן, ב- 2001 בוטלה ההחלטה והוכרה העובדה שג'ינס, למרבה ההפתעה, לא מונע אונס.
אז תאריכו את זה שיש הרבה סוגי ג'ינס בעולם, והרבה גזרות, וגם האופנה הטיפשית הזאת, של המכנסיים שהולכים ונהיים צרים למטה, תחלוף בקרוב מן העולם. בואו נישא תפילה!
יום טוב ורחב שוליים,
מ. שאילתא.

בוקר טוב לכולם,
היום לפני 9 שנים בדיוק, ב- 14 במאי 1998, שודר פרק הסיום של הסדרה האלמותית "סיינפלד".
הפרק נצפה על ידי 76 מיליון צופים באמריקה, וכך נכנס למקום השלישי ברשימת פרקי הסיום הנצפים ביותר (אחרי "מ.א.ש" ו"חופשי על הבר"). למי שלא ראה את הפרק, לא נספר מה היה שם, אבל הנה כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על הסדרה:
–       ‏כל שם של פרק מתחיל במילה the‏: למשל, the soup Nazi ‏, the puffy shirt, the voice‏ וכו'.
–       ‏הדירה של קרמר שייכת למעשה לפול בקמן, מהסדרה "משתגעים מאהבה". הוא מתעקש לא למכור את הדירה עד שג'יימי, אשתו, מכריחה אותו. הדבר אינו מוזכר ב"סיינפלד", אך הוא הוזכר ב"משתגעים מאהבה".
–       ‏ברוב הפרקים רואים את ג'רי אוכל קערת דגנים.
–       ‏כמעט בכל הפרקים יש איזשהו אזכור לסופרמן.
–       ‏והפרטים הכי מעניינים (שאספה בשבילכם המערכת, כי זה מה שבאמת מעניין אותה בחיים): ג'רי יצא במהלך הסדרה עם 67 נשים שונות, ג'ורג' יצא עם 57, איליין עם 48 גברים וקרמר עם 26 נשים.
–       ‏ג'רי זרק בחורות כי חשד שיש להן שדיים עם סיליקון, כי השתיקו אותו בעת צפייה בטלוויזיה (שששש…), כי אכלו אפונים אחד-אחד.
–       ‏זרקו את ג'רי כי: ראו את המופע שלו, הוא דיבר מלוכלך במיטה, חשבו שהוא מחטט באף ברמזור, חשבו שהוא וג'ורג' זוג הומואים (not that there's anything wrong with that‏), הוא לא הסכים להשתמש במברשת השיניים של הבחורה, וכי הוא לא ידע איך קוראים לאחת מהן.
–       ‏ג'ורג' זרק מישהי כי היא ניצחה אותו בשחמט, ומישהי אחרת כי היא הייתה דומה יותר מדי לג'רי. גם את ג'ורג' זרקו כי הוא חיטט באף. מישהי זרקה אותו כי הוא טען שהיא מזייפת אורגזמות, מישהי אחרת כי הוא ברח משריפה ודחף זקנים וילדים, ואחרת כי הוא לא הסכים לשכב איתה.
–       ‏איליין ודייויד פאדי נפרדו וחזרו 12 פעמים. היא זרקה גם גברים אחרים כי הם עישנו, היו נגד הפלות, והיו חולי נפש. את איליין זרקו כי היא התעקשה על סימני קריאה, כי היא חשפה את הפטמה שלה בכרטיס ברכה לחג המולד, וכי היא הסריחה מהמכונית של ג'רי.
–       ‏קרמר זרק נשים שהיו מרוכזות בעצמן, לא עשו כלום עם החיים שלהן, או שינו תסרוקת.
אז תאריכו את זה, חברים, שלא נאלצתם לצאת עם אחת מהדמויות של הסדרה. אחרת לא הייתם יכולים לחטט באף, להשתמש במברשות שיניים של אנשים אחרים, לעשות שששש… בקולנוע ולאכול אפונים בדרך שלכם. מצד שני- אולי באמת אנשים כאלה הם פסולי-חיתון (כמו שאומרת המתולתלת), מי יודע?
יום טוב,
מ. שאילתא.

שלום לכולם,

היום הוא הראשון לאפריל, הידוע בין השאר גם כ: "יום השקר", "יום השוטים", ואפילו "יום הדגים". ביום זה, כידוע, מותחים אנשים אחד את השני מבלי להיחשב לשקרנים.

ואם נפלתם בפח של הודעתי הכוזבת, הנה כמה סיפורים על מתיחות של 1 באפריל שבוצעו במשך השנים:

ב- 1 באפריל 1950 הודיעה רשת הטלוויזיה האיטלקית על התמוטטותו של מגדל פיזה. הדבר גרם להיסטריה במשך כמה שעות.

האיטלקים לא היו היחידים שחשבו על מתיחות בנושא בניינים לאומיים: ב- 1 באפריל 1986 הודיע העיתון הצרפתי "פריזיאן" על התוכנית להזיז את מגדל אייפל ליורודיסני, בקצה השני של פריז. במקום בו עמד המגדל עד כה, ייבנה אצטדיון ל- 35,000 צופים, שייכנס לשימוש במשחקים האולימפיים של 1992.

ב- 1 באפריל 1982, דיווח ה"דיילי מייל" הבריטי כי יצרן חזיות מקומי מכר כ- 10,000 חזיות עם ברזלים תומכים. ברזלים אלה, במגע עם ניילון או בעת התחממות (למשל, מחום הגוף), יוצרים שדה מגנטי אשר משבש את פעולות הטלוויזיה והרדיו באזורים בהם נמצאת החזיה (והאישה הלובשת אותה…)

ב- 1 באפריל 1957 דיווחה רשת הטלוויזיה BBC‏ על תוצר מוזר של חורף לא גשום באיטליה- עצים המצמיחים רצועות ספגטי. הרשת שידרה כתבה מצולמת על העניין, בה נראים איכרים איטלקיים שולפים מתוך עצים רצועות ארוכות של ספגטי. לרשת הטלוויזיה הגיעו פניות רבות בעניין, בעיקר כאלה המתעניינות כיצד ניתן לגדל ספגטי בחצר האחורית. המפיקים שענו לטלפונים השיבו כי יש לטמון באדמה ספגטי בתוך קופסה של רוטב עגבניות, ולקוות לטוב.…

ב- 1 באפריל 1998 הודיעה בורגר קינג כי היא פיתחה מוצר חדש ללקוחותיה: וופר לשמאליים. הוופר החדש, כך הסבירה החברה, יכיל את כל מרכיבי הוופר הרגיל, אך הם יהיו מסובבים בזווית של 180 מעלות, לנוחותם של מיליונים השמאליים האמריקאים. עוד באותו יום ביקשו אלפי לקוחות בסניפי הרשת את הוופר לשמאליים, בעוד הלקוחות הימניים הקפידו לבקש את "הוופר הישן".

אז תאריכו את זה, חברים יקרים, שהמערכת לא סוגרת את המועדון, ושאתם לא הראשונים להאמין לשקרים ביום משוגע זה.

יום טוב ומלא שקרים וחיוכים!

מ. שאילתא

חברי מועדון יקרים,

בוודאי שמתם לב כי בשבועות האחרונים תדירות ההודעות הנשלחות אליכם מאת המערכת הולכת ופוחתת. המערכת ניסתה וניסתה, אך היא מצטערת להודיע בזאת על סגירת המועדון לאלתר, עקב אי היכולת להקדיש לו את הזמן הראוי לו.

המערכת מקווה שהמועדון יתחדש יום אחד, אך אין היא יכולה להבטיח זאת.

ובנימה אישית: היה לי כיף לכתוב לכם, לקבל מכם תגובות, ולענות על שאלותיכם המוזרות (מהן למדתי הכי הרבה!)

תודה.

מ. שאילתא

נ.ב.

טור פרידה חגיגי (+פסח) יגיע בהמשך היום

בוקר טוב לכולם,

היום לפני (או אחרי) כך וכך שנים, הושמדה הטבעת בהר האבדון במורדור.

מזהים?

המדובר הוא בסוף החלק השלישי של הטרילוגיה "שר הטבעות", מאת ג'.ר.ר. טולקין. היום, ה- 25 במרץ, בשנת 3019 לעידן השלישי, מגיעים סוף סוף פרודו וסאם לסאמאת נאור, המקום היחיד בו אפשר להשמיד את הטבעת (כזכור- כי זה המקום בו היא נוצרה). מתפתח מאבק בין גולום (הידוע בכינויו myprecious‏) לבין פרודו על הטבעת, מאבק שבסופו נוגס גולום באצבעו של פרודו, על מנת לקחת את הטבעת, ונופל איתה אל התהום. באראד-דור ("המגדל האפל"), מקום משכנו של סאורון הרשע, מושמד יחד עם הטבעת. סאורון נוחל תבוסה קשה (אך אל דאגה, הוא יחזור כעבור 300 שנים). מצורפת מפה של מורדור:

ותמונה של סאורון:

אגב, מי שראה את הסרט עד הסוף בוודאי זוכר כי סאם ופרודו חוזרים אל הפלך וסאם מתחתן עם בחירת ליבו, רוזי קוטון. בתם הראשונה, אלנור, עתידה להיוולד שנתיים בדיוק לאחר הדרמה בה איבד העולם את הטבעת ופרודו את אצבעו, ב- 25 במרץ, 3021 לעידן השלישי.

למי שלא זוכר (או, רחמנא ליצלן, לא מכיר) מה הייתה השתלשלות העניינים שהביאה את פרודו וסאם עד הלום, נספר בקצרה שבני הלילית חישלו במשך השנים כמה טבעות, כאשר החזקה בהן הייתה הטבעת של פרודו. סאורון, שהושמד בתחילת העידן השלישי, נותר בחיים רק בצורת עין מפחידה וצופיה. הוא שאב את כוחו והתחזק מהטבעת, וכדי להשמיד אותו (ובכך למנוע את השמדת כל הארץ התיכונה), היה צורך להשמיד את הטבעת. אך לא ניתן היה להשמיד אותה באף מקום, מלבד המקום בו היא חושלה- סאמאת נאור- הר געש מפחיד בתוך המגדל של סאורון. פרודו וסאם יוצאים למסע על מנת להגיע לשם, כשהבעיה העיקרית (חוץ מתלאות המסע וכל מיני אויבים בדרך), היא שסאורון (או יותר נכון- העין שלו), שומר על הטבעת ומבחין מיד בכל זר שנכנס לתחומו.

אז תאריכו את זה שיש כמה פסיכים בעולם (ובארץ) שהקימו את עמותת טולקין הישראלית, את קהילת טולקין, חיברו אנציקלופדיה של כל המושגים, האירועים והאישים המוזכרים בטרילוגיה, שרטטו מפות, בנו מילון של השפה שהמציא טולקין (סינאדרין) ואפילו עשו רשימת תאריכים מסודרת של כל האירועים בטרילוגיה (וגם אחריה). כי אחרת לא היינו יודעים מה קרה היום, בשנת 3019 לעידן השלישי (אגב, אין דרך לדעת אם העידן השלישי היה לפני 2000 שנים או בעוד 10,000 שנים. טולקין יצר עולם משלו הנקרא "ארדה", ואין לו קשר עם העולם שלנו, או עם ספירת השנים המקובלת אצלנו).

יום טוב ומדומיין,

מ. שאילתא.

שלום לכולם,

היום לפני 155 שנים, ב- 20 במרץ 1852, יצא לאור לראשונה ספרה של הארייט ביצ'ר סטואו: "אוהל הדוד תום" או: Uncle Tom's Cabin‏.

הספר עסק בעבד כושי (סליחה, אפרו-אפריקאי) נאמן בגיל העמידה, שחי חיים שלווים, פחות או יותר, באחוזה של אדונו הנחמד. יום אחד נקלע אדונו לחובות ו-נחמד, נחמד, אבל בכל זאת קצת מניאק: כדי לצאת מהחובות הוא לוקח את תום ועוד שפחה נוספת אל שוק העבדים, על מנת למכרם. השפחה בורחת, כדי לתת לבנה חיים טובים יותר, אך תום, בנאמנותו, נשאר בשוק. הוא פוגש שם ילדה לבנה ומתיידד איתה, וכאשר היא נופלת למים הוא מציל את חייה. אביה אסיר התודה מיד קונה אותו, מביא אותו לביתו ומתייחס אליו יפה. עד שהבת מתה. לפני מותה היא עוד הספיקה לבקש מאביה לשחרר את תום, אך כמובן שגם הוא מת לפני שהוא מספיק לעשות זאת. כבר הבנתם ששום דבר לא הולך לדוד תום- עכשיו הוא נמכר לאדון אכזרי במיוחד, והוא עוזר לאחת השפחות של האדון לברוח משם ולחפש לה חיים טובים יותר. כמובן שהאדון מגלה את חלקו של תום בפרשה, ומעניש אותו במכות המביאות למותו. בינתיים בנו של האדון הראשון (הנחמד/מניאק שירד מנכסיו) מחפש את תום על מנת להחזירו לאחוזה. הוא מגיע מאוחר מדי ומגלה שתום כבר מת. הסיפור מסתיים בקריאה של בנו של האדון לשחרר את כל העבדים ולעולם לא לשכוח את תום הטוב והנאמן.

עד כאן הסיפור. אתם יכולים להבין שבאמריקה של אמצע המאה ה- 19, בעיצומה של תקופת העבדות, ספר כזה היה שנוי במחלוקת (מה עוד שכתבה אותו אישה!). מו"לים אחדים סירבו להוציא אותו לאור, אך מי שהסכים בסוף, לא הצטער: הספר נמכר ב- 10,000 עותקים בשבוע הראשון, ב- 300,000 עותקים בשנה הראשונה, והיה לספר הראשון בתולדות אמריקה שנמכר ביותר ממיליון עותקים. הוא היה הרומן הנמכר ביותר במאה ה- 19, והספר הנמכר ביותר בארה"ב, אחרי התנ"ך.

8 שנים לאחר צאתו לאור של הספר, נבחר אברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית, כאשר הוא גובר על יריבו, שדגל בהמשך העבדות. לאחר בחירתו, פרשו במחאה מדינות דרום ארה"ב מארגון המדינות, ופרצה מלחמת האזרחים האמריקאית. מסופר שכאשר פגש אברהם לינקולן באותה תקופה את הסופרת, הארייט ביצ'ר סטואו, הוא אמר לה: "את האישה הקטנה שהתחילה את המלחמה הזו". ואכן, "אוהל הדוד תום" נחשב כאחת הסיבות להעלאת המודעות לזכויות עבדים, ולהקמת התנועה לשחרור עבדים.

הצפון, כידוע, ניצח במלחמת האזרחים, אחרי 5 שנים עקובות מדם. כמה ימים לאחר הודעת מדינות הדרום על כניעה, נרצח אברהם לינקולן על ידי קנאי דרומי.

אז תאריכו את זה שיש סיפורים בהיסטוריה שנותנים עוד תקווה לשינוי חברתי (ושימו לב מה שהארייט ביצ'ר סטואו הבינה כבר מזמן: דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי- לא משנה אם של נשים, של שחורים, של הומואים או של בעלי חיים).

יום טוב ושחור לכולם (בואו נשבור את הקשר שחור=רע!)  

מ. שאילתא.

בוקר טוב לכולם,

ראשית, המערכת רוצה להקדים ולומר שירד היום בבוקר שלג נפלא בירושלים. לצערכם, חברי מועדון יקרים שאינם מתגוררים בעיר הקודש או בסביבותיה, לא תוכלו לראות תמונות מהשלג כי למערכת יש הצתה מאוחרת ועד שהיא נזכרה לצלם השלג כבר פסק.

עם חברי המועדון הסליחה.

ולענייננו:

היום לפני 115 שנים, ב- 15 מרץ 1892, נרשם פטנט על המצאה חדשה: המדרגות הנעות.

רושם הפטנט היה אדם בשם ג'סי רינו, שבנה את הדגם הראשון בקוני איילנד, ארה"ב. המדרגות הנעות המוכרות לנו היום (בעברית תקנית: דרגנוע) מבוססות על דגם מאוחר יותר, אותו עיצב צ'רלס סיברגר לחברה לה מכר רינו את הפטנט: "חברת אוטיס למעליות". הדרגנוע הראשון זכה בפרס בתערוכה העולמית בפריס ב- 1900, והיה מורכב ממדרגות עשויות מעץ. לאחר שריפה ברכבת התחתית בלונדון, הוחלפו כל הדרגנועים מעץ לכאלה העשויים ממתכת. עם זאת, במספר מקומות באנגליה ובניו יורק ניתן עדיין למצוא דרגנועים מעץ.

והנה תמונה של אחד הדרגנועים הכי מפורסמים בעולם, שצורתו מעגלית:

ותאונות שונות? טוב, אם היו מקרי מוות בדיסנילנד, צפוי שיהיו גם במדרגות הנעות:

באוקטובר 2003 נמחץ למוות פרופסור אמריקאי בתחנת רכבת ברומא, לאחר שהדרגנוע עליו עמד התמוטט והוא נפל אל גלגל השיניים.

בפברואר 2005 נהרס סלובני שהתגורר בלונדון, לאחר שהסרבל אותו לבש נתקע בדרגנוע.

אזהרה לנוסעים: תושב זר או תייר כנראה מועדים לפורענות יותר מהמקומיים, בכל מה שנוגע לדרגנועים. אז היזהרו במיוחד אם אתם מגיעים במקרה לבקר בדרגנוע הארוך בעולם, בהונג-קונג (אלא מה?), שאורכו כמעט קילומטר. פיקחו עין ושימרו על עצמכם במשך כל 20 (!) הדקות שתיארך הנסיעה מקצה אחד שלו אל הקצה האחר:

אז תאריכו את זה שהצלחתם עד כה לשרוד בעולמנו המסוכן, בדיסנילנד, במדרגות נעות ובעוד מקומות מועדים לפורענות.

סופשבוע נעים ובטוח!

מ.שאילתא.

שלום לכולם,

היום לפני 9 שנים בדיוק, ב- 13 במרץ 1998, צולם הפרק האחרון בסדרה "מרפי בראון".

כידוע לכם (או לא), "מרפי בראון", בכיכובה של קנדיס ברגן, הייתה סידרה על תחנת טלוויזיה בשם FYI‏ (ראשי תיבות של For Your Information‏). הדמות המרכזית בה הייתה מרפי בראון, מגישת חדשות שאין לה אלוהים, חדת לשון ובעלת מזל רע במזכירות (הגימיק של הסדרה היה שבכל פרק הגיעה למרפי מזכירה חדשה, כל אחת מסובבת יותר מהשנייה, וכל פרק מרפי נאלצת לפטר אותה).

הסדרה היתה שנויה במחלוקת, עקב עיסוקה בנושאים שעד אז לא נראו בטלוויזיה: הדמות הראשית, כמו ברגן עצמה, הייתה אלכוהוליסטית שחזרה זה עתה משיקום. לאחר כמה עונות, נכנסה מרפי להריון, ילדה את התינוק וגידלה אותו לבד. הצגת דמות של אם חד-הורית חזקה, משוחררת ובאור חיובי, גררה ביקורת מארגוני שמרנים בארה"ב, ובעיקר מסגן נשיא ארה"ב דאז, דן קויל. בנאום שנשא לאומה הזכיר קויל את הסדרה ואמר כי היא הורסת את ערכי המשפחה האמריקאיים בכך שהיא מבטלת את חשיבותה של נוכחות אב בגידול ילדים. כותבי הסדרה לא נשארו חייבים ולאורך כל שנות כהונתו של קויל לא הפסיקו "לרדת" עליו, להקניט אותו והוא שימש כמקור בלתי נדלה לבדיחות על פוליטיקאים מטומטמים.

היום, כאמור, לפני 9 שנים בדיוק, צולם הפרק האחרון בסדרה (ששודר בשני חלקים). הנה תקציר של הפרק, למי שמכיר ואוהב את הסדרה:

מרפי מסיימת את טיפולי הכימותרפיה שלה (אה, כן, הם גם נגעו בנושאים כמו סרטן השד, למשל), ולאחר בדיקה היא מגלה שהיא צריכה לעבור עוד ניתוח אחרון. היא נכנסת לניתוח ושם היא חווה חוויה רוחנית, פוגשת את האדם היחיד אותו לא ראיינה עדיין- אלוהים- ומראיינת אותו. בזמן שהיא מראיינת ונמצאת על שלוחן הניתוחים בו זמנית, החבורה מחכה בחוץ. עוד לפני כן הודיעה מרפי על פרישתה מהתחנה, והם מנסים להבין איך להמשיך בלעדיה. ג'ים (המגיש המבוגר) מחליט שזה הזמן לפרוש, וגם לאחרים יש תוכניות משלהם. בינתיים, ברחוב, מצלמים סרט עם ג'וליה רוברטס. כשהיא מגלה שפרנק (החבר הטוב ביותר של מרפי) נמצא בסביבה, היא עושה הכל כדי לפגוש אותו (ג'וליה רוברטס שיחקה בתפקיד עצמה). הם מצליחים להיפגש בסוף הפרק, וג'וליה מזמינה אותו לדייט.

מרפי יוצאת מהניתוח אחרי שיחה עם אלוהים, מחליטה לא לפרוש, אך מגלה שזה מאוחר מדי- כולם כבר החליטו איך הם ממשיכים בלעדיה. היא חוזרת למשרד, מגלה שם מזכירה חדשה (כמובן), ומפטרת אותה. את המזכירה האחרונה, ה- 93 במספר, משחקת בט מידלר.

הפרק מסתיים בקפיצה קדימה של 10 שנים, שם רואים את הבן של מרפי מחפש את אלדין (השיפוצניק הנצחי שלה), לאחר שהשניים לא היו בקשר שנים. אלדין מופיע, מציע למרפי נישואין, והיא בתגובה מציעה לו לסיים לשפץ כבר את הבית...

והנה תמונה של כולם, מהעונה הראשונה:

אז תאריכו את זה שלא כל הסדרות האמריקאיות הן טפשיות, שטחיות ושמרניות, ושגם לאמהות חד-הוריות, אלכוהוליסטיות, חולות סרטן וביצ'יות לא קטנות יש מקום בטלוויזיה…

יום טוב וליברלי לכולם,

מ. שאילתא.

ערב טוב לכולם,

היום היה למערכת יום עמוס במיוחד, וכאשר התיישבה לבדוק אלו אירועים קרו היום, התברר לה כי גם בהיסטוריה היה יום זה עמוס במיוחד וגדוש באירועים. אולי זה קשור למשהו בתנועת הכוכבים, לא יודעת…

בכל אופן, לציון היום הפעלתני הזה (שתיכף כבר נגמר), משנה המערכת ממנהגה, ולא תפרט על אירוע אחד, אלא תמנה רשימה של אירועים חשובים/מעניינים/מגניבים שקרו היום לפני כך וכך שנים.

אז מה היה לנו? (בסדר כרונולוגי)

היום הוקם בית המקדש השני; לראשונה אדם שחור הופך להיות שחקן כדורגל בינלאומי; המשקה קוקה-קולה נמכר לראשונה בבקבוקים; נוסדה תנועת הצופים (של בנות) בארצות הברית; מהטמה גנדי מוביל צעדת מחאה (לא אלימה!) של אלפי אנשים נגד המונופול הבריטי על מכרות המלח בהודו; מבוצעת הקלטת הסטריאו הראשונה; הימלר מורה על הפסקת השמדת היהודים (היטלר לא יודע מזה); מוקם חיל התותחנים הישראלי; מפורסם לראשונה הקומיקס "דני שובבני"; והכי חשוב: היום היומולדת של ליסה סימפסון!!

אז תאריכו את זה שיש למה לחכות: בשנה הבאה תקבלו פירוט על אחד מהדברים שברשימה.

יום טוב ורגוע לכולם,

מ. שאילתא. 

בוקר טוב לכולם,

היום לפני 260 שנים, ב- 11 במרץ 1847, נפטר ג'ון צ'פמן, שהיה ידוע יותר בכינוי "ג'וני אפל סיד" (Jonny Appleseed‏), כלומר, ג'וני זרע-תפוח.

לציון יום פטירתו, חוגגים היום ברחבי ארצות הברית את יום ג'וני אפלסיד.

מי היה הג'וני הזה ומה הקטע שלו עם תפוחים?

ובכן, מדובר בנוצרי אדוק, מראשוני המתיישבים (או הכובשים) ביבשת אמריקה. מגיל צעיר הוא התעניין בצמחים והתמחה בהקמת משתלות. הוא נראה כך:

יום אחד הוא קם והחליט שתפקידו להביא ישועה להמונים בדמות תפוחים. כך החל מסעו, שנמשך עשרות שנים, עד מותו בגיל 64. המסע החל במסצ'וסטס, והמשיך לחלקים מאוהיו ומניו יורק. ג'וני היה הולך ימים שלמים ברגליים יחפות, עד שהיה נתקל בפיסת אדמה שנראתה לו כמתאימה. הוא היה מנקה אותה ומכשיר אותה לזריעה, ואז מוציא מתיקו את רכושו היקר ביותר: זרעי עץ התפוח. לאחר שהיה זורע אותם הוא היה מקים מסביבם גדר ועוד כל מיני קונסטרוקציות חקלאיות. את החלקה הוא היה משאיר למתיישבים המקומיים והיה מסביר להם כיצד לטפל בה. הוא התפרנס במסעותיו ממכירת תפוחים (איך לא?), וממכירת זרעיהם. לעיתים קרובות, כאשר לא יכלו לשלם לו המתיישבים, הוא נתן להם לשלם מאוחר יותר, או ביקש דבר אחר בתמורה, כמו בגדים משומשים או קצת מזון. שמו הלך לפניו כאיש נעים הליכות, נדיב ואדוק בדתו.

אגדות רבות התהלכו עליו באשר לקשריו המיוחדים עם חיות השדה, מהן לא פחד, ועם האינדיאנים, איתם קשר קשרים טובים. 

כאמור, היום, ב- 11 במרץ, מציינים ברחבי ארה"ב את יום ג'וני אפלסיד, ומספרים את סיפור חייו ומותו. במסגרת הפעילויות צובעים ציורים כמו זה:

כותבים סיפורים על ג'וני על ניירות כמו זה:

<<Apple paper theme.bmp>>

ואפילו משחקים איקס-עיגול עם תפוחים. כך:

<<Apple XO.bmp>>

אגב, ג'וני מת ממחלה שנקראה "שפעת החורף", בה חלה כשהוזעק לטפל באחת החלקות שלו, שניזוקה. ביום מותו המשוער, כאמור, נקבע גם יום החג הלאומי הקרוי על שמו.

אם הייתם ילדים אמריקאים היום, קרוב לוודאי שהתפריט שלכם היה מורכב מפאי תפוחים, סיידר תפוחים, תפוחים אפויים בתנור, רסק תפוחים ולמנה עיקרית- צלי ברוטב תפוחים.

אז תאריכו את זה שיש לנו את ט"ו בשבט, שם אין התחייבות לפרי אחד, ואפשר לסיים את החג בלי הקאה מסיבית בשירותים מכמויות התפוחים האדירות.

יום טוב וירוק (כי אלה התפוחים הכי טעימים!),

מ. שאילתא.

שלום לכולם,

היום לפני 56 שנים בדיוק, ב- 8 במרץ 1951, עלו יחדיו על הכסא החשמלי צמד הנאהבים-רוצחים שהיו ידועים בכינוים: The lonely heart killers‏.

חברי הצמד היו מרתה בק, אשה שמנה ומכוערת, וריי פרננדז, איש קטן וקירח.

ריי פרננדז היה פושע קטן שהסתפק בסכומים פעוטים שהרוויח מפשעים מזדמנים. ב- 1947 הוא החליט לחבוש פאה על ראשו הקירח ולנסות את מזלו בקרב המין השני. הוא נרשם למועדון הלב הבודד, משרד שידוכים קטן סמוך למקום מגוריו. האשה הראשונה שענתה לפנייתו הייתה מבוגרת, אך פרננדז לא נתן לעובדה המצערת הזו לרפות את ידיו. הוא החליט להוציא מתוק מעז, פיתה אותה לבטוח בו ולתת לו גישה לחשבון הבנק שלה, ואז רוקן אותו ונעלם.

באותו זמן ממש נרשמה מרתה בק לאותו משרד שידוכים. גורלה היה אמור להיות דומה לגורל האישה המבוגרת, אך קשר בלתי צפוי נוצר בין הגמד הקירח והמפלצת השמנה. הם התאהבו. פרננדז, שלא יכול היה לעמוד בקסמיה של מרתה, התוודה בפניה על תוכנית הפעולה שלו. מרתה, במקום להיעלב, דווקא התלהבה, ומיד ביקשה להצטרף. כך החלו ימים עליזים בהם פרננדז היה עונה למודעות של משרד השידוכים, מרתה בק מציגה את עצמה כאחותו, להגדלת האמינות, פרננדז נושא לאישה את הקורבן התורן, ואז שודד את כספה ונעלם עם מרתה לעבר השקיעה. אך בשלב מסוים השקיעה כבר לא הספיקה והזוג החל לרצוח את קורבנותיו. כדי לעשות את כל העסק יותר מעניין, הם גם קיימו יחסי מין לא-שגרתיים מול הגופות הטריות.

הקורבן האחרון של הזוג הייתה אישה ממישיגן, שחשדה כי האח והאחות אינם תמימים כפי שהם מציגים את עצמם. היא לא הסכימה להתחתן עם פרננדז, או לתת לו גישה אל חשבון הבנק שלה. פרננדז, בתגובה, עשה מה שהוא רגיל לעשות. הוא רצח אותה ואת בתה בת השנתיים, וטמן את גופותיהם במרתף. בשלב זה היו כבר השניים תחת מעקב של המשטרה, שלא התקשתה, לאחר חקירה קצרה וחיפוש, למצוא את הגופות. פרננדז ומרתה בק הודו ברצח הזה, וב- 15 הגופות האחרות שהותירו אחריהם. הוידוי נעשה מתוך נקודת הנחה שבמישיגן אין עונש מוות על רצח. זה היה נכון, אבל הם לא לקחו בחשבון שיעמידו אותם לדין במקום אחר, כמו מדינת ניו יורק, למשל, שם עונש המוות היה פופולארי מאוד. ברגע האחרון הם ניסו לשנות טקטיקה ולטעון לאי-שפיות, כשהם מביאים כהוכחה את הרגלי המיטה הבלתי-רגילים שלהם (להנאת הקהל), אך זה לא עזר.

היום, אמור, לפני 56 שנים, הם הוצאו להורג בכסא החשמלי.

אז תאריכו את זה  שהיום קיימות אפשרויות לניתוחים פלסטיים של שאיבת שומן והשתלת שיער, כך שאנשים מכוערים לא חייבים להידרדר לפשע.

יום טוב ויפה,

מ. שאילתא.

שלום לכולם,

היום לפני 26 שנים, ב- 7 במרץ 1981, התרחש הרצח הראשון בדיסנילנד.

עד אותו יום היו כמה וכמה נפגעים מ"המקום העליז ביותר עלי אדמות", כולל הרוגים, אך רובם נפגעו ממתקני המקום, או מתנאי הצפיפות בתורים הארוכים.

מי שזכה לכבוד להיות הנרצח הראשון של דיסנילנד היה בחור בן 18 בשם מל יורבה. באותו ערב הוא הגיע עם חבריו למסיבה פרטית באחד האתרים בפארק. בשעה 22:00 בערך התגלו חילוקי דעות בינו לבין בחור בן 28 בשם ג'יימס אודריסקול, בנוגע לסוגייה המעניינת: האם נגעת או לא נגעת בחברה שלי. אודריסקול טען שהייתה נגיעה, יורבה טען שלא. הם כמובן לא השאירו את העניין להכרעה תיאורטית ומיד נשלפה סכין מכיסו של אודריסקול, להסדרת העניינים. מה שקרה לאחר מכן קיבל שתי גרסאות: אודריסקול טען שיורבה עשה תנועה לעברו ונפל על הסכין, ואילו חבריו של יורבה טענו שאודריסקול דקר אותו. במשפט שאחר כך התקבלה הטענה הראשונה, מה שהשאיר את הדוקר כ- 8 שנים בכלא על הריגה מדרגה שנייה.

לאחר הדקירה, פעלו רשויות דיסנילנד כמכונה משומנת היטב בכל הנוגע לתפיסת האשמים בפרשה: את החברה של אודריסקול, הידועה גם כסלע המחלוקת, הם תפסו כשהיא מנסה להתגנב החוצה מהפארק. צוללנים (!) נשלחו ל"נהר" שליד הטירה של היפהפייה הנרדמת, שם מצאו את כלי הרצח, זרוק בתוך המים. הדוקר עצמו ניסה להתחבא אך נתפס כעבור שעה בין השיחים ב"ארץ ההרפתקאות".

לעומת פעולת הקומנדו של תפיסת האשמים, בכל הנוגע לטיפול בפצוע, היו רשויות דיסנילנד קצת פחות יעילות. האחות שהגיעה למקום בחרה שלא להזעיק את הפראמדיקים, ולהסיע את יורבה המדמם ברכב של דיסנילנד לבית החולים הקרוב. מכיוון שהרכב לא היה עם צופר אזעקה, ארכה הנסיעה זמן רב, וכשהגיע יורבה לבית החולים הוא היה כבר מת. כשהואשמה האחות בשיקול דעת מוטעה, הועלו טענות מצד עובדים אחרים של דיסנילנד כי המדיניות הבלתי מוצהרת של המקום היא לא לקרוא לפרמדיקים ולא לפנות ברכבים המושכים תשומת לב, על מנת שלא להפר את אווירת הכיף של דיסנילנד. במידה ונוכחות של פראמדיקים נדרשת, כך טענו מספר עובדים, הם חייבים להגיע לבושים בתחפושת של דמות מצוירת, על מנת שלא להבהיל את הציבור.

בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענות משפחתו של יורבה על התפקוד הלקוי של דיסנילנד, והכריח אותו לשלם פיצויים בסכום של 600,000 דולר.

אז תאריכו את זה שמאז שינו את המדיניות בדיסנילנד, והיום אם תיפצעו במקרה במקום, לא יטפל בכם מיקי מאוס ענק או שילגיה ועוד איזה שני גמדים.

יום טוב ובריא,

מ. שאילתא.

בוקר טוב לכולם,

המערכת מבקשת לברך את המצטרפת החדשה למועדוננו, שתיקרא מעתה: "המטיילת". ברוכה הבאה!

ולענייננו:

היום לפני 77 שנים בדיוק, ב- 6 במרץ 1930, הוצע לראשונה למכירה מוצר חדש: מזון קפוא.

ממציא המזון הקפוא היה אדם בשם קלרנס בירדסאיי (Birdseye)‏, נהג מונית אמריקאי שכל מה שהעסיק אותו תקופה מסוימת היה כיצד לספק למשפחתו מזון טרי במשך כל השנה. אחרי שראה את תושבי הקוטב הצפוני מקפיאים דגים מיד עם הוצאתם מהמים (כלומר, שמים אותם בתוך חביות עם מי ים- הם כבר קפאו לבד בטמפרטורת החדר), ולאחר מכן, מפשירים ואוכלים אותם, נצנצה במוחו האפשרות להקפיא אוכל ולאחר מכן להפשירו ולאכול אותו, בלי לאבד מטעמו. ב- 1923, לאחר השקעה מדהימה של 7$ בלבד בציוד (שכלל בעיקר מייבש שיער וכמה חביות), הוא פיתח ושכלל מכונה להקפאה ואריזה של מזון. הנה תמונה של אחת הסקיצות הראשונות:

אגב, ב- 1929 קנתה מבירדסאיי את הפטנט חברת תאגיד מזון אמריקאית, עבור הסכום הפעוט של 22$ מיליון דולר. כמה אחוזי רווחים זה יוצא?

כאמור, ב- 1930, היום לפני 77 שנים בדיוק, יצא לדרך ניסוי שנקרא "ניסוי ספרינגפילד", שבמסגרתו הוצגו למכירה 26 סוגי מזונות קפואים ב- 18 סופרמרקטים בעיר ספרינגפילד, מסצ'וסטס. בין המזונות הקפואים הראשונים היו בשר, דגים ופירות ים, ירקות ופירות. הניסוי הוכתר בהצלחה, והמרכולים החלו למכור מזון קפוא. מכיוון שהייתה זו תקופת השפל הכלכלי בארה"ב, מרכולים רבים לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש מקררים לצורך אחסון המזון הקפוא. בירדסאיי נחלץ לעזרתם ופיתח את מקרר התצוגה, שהיה זול יותר ונראה כך:

אז תאריכו את זה שבזכות המצאתו של בירדסאיי יש בכל מקרר שקיות סנפרוסט עם אפונה/גזר/ברוקולי קפואים. אחרת מה היינו שמים על קרסול נקוע, על "פנס" בעין או על כווייה ביד?