עומר שאל: מה מכילה תערובת התבלינים חוואייג'? האם יש בה קפאין?

ואביהוא, תחקירן חדש במערכת, ענה:

את התשובה אני כותב מידיעותי כתימני שבא מבית בו משך עשרות שנים תבלינים היו נקנים שלמים, נבררים, מנוקים ונטחנים ידנית.
חוואיג' הוא שם לתערובת תבלינים, כמו קארי. יש שני סוגי חוואיג': חוואייג' מרק וחוואייג' קפה.

חוואייג' מרק הינה תערובת תבלינים שהמרכיב העיקרי בהּ הוא כורכום. לכורכום מוסיפים: כמון, הל, פלפל שחור, ציפורן, כוסברה יבשה ובצל יבש קלוי (שנקרא וַתִיקֵּה). המינון של כל אחד מהמרכיבים נתון לפרשנות של המערבב ולכן יהיה שוני בין תערובות משני מקורות שונים. בחוואייג' זה משתמשים בהכנת מרק עוף / בשר והכנת תבשילי בשר ודגים.

חוואייג' קפה הינה תערובת תבלינים שהמרכיב העיקרי בהּ הוא זנגַ'בִּיל (זנגביל בעברית, ג'ינג'ר בלעז). לזנג'ביל מוסיפים: הל, ציפורן וקינמון. גם כאן המינונים אינם קבועים. מי שאוהב קינמון יוסיף ממנו יותר ותתקבל תערובת כהה יותר עם נוכחות רבה של הקינמון. לציפורן יש טעם מאד חזק ולכן מוסיפים ממנו ממש מעט.

להערכתי, בשני החוואייג'ים המרכיב העיקרי (כורוכום / זנג'ביל) יהווה כ 50% מהתערובת. עדיין במתכונים שמוצעים בויקיפדיה מרכיבים אלו אינם העיקריים, כך שהווריאציות על החוואייג' עשויות להיות מגוונות.

ולשאלה האם יש בה קפאין? אם במי מהתבלינים הנ"ל יש קפאין אז כן, אחרת לא. [הערת מערכת שאילתא: לא, תבלינים אלה אינם מכילים קפאין]

בתיאבון!

אין פוסטים קשורים.

אורן שאל: למה כשמתגלשים במגלשה יש חשמל סטטי?

אורן היקר,

ראשית, יש להבין מהו חשמל סטטי. חשמל סטטי נוצר כתוצאה מחוסר איזון במטען החשמלי בין שני גופים. רגע, רגע, אל תברחו. זה לא נורא מסובך:

לכל חומר (וגוף) יש מטען חשמלי משלו. הטבע, כמו הטבע, שואף לאיזון. שני גופים שנפגשים, והם בעלי מטען חשמלי שונה, ישאפו להגיע לאיזון המיוחל, אבל עד אז קיים ביניהם מתח, משום שאחד מהם טעון יותר ואחד מהם פחות.

לחומרים מבודדים (כאלו שאינם מעבירים מטען חשמלי), יש נטייה להיות חמדנים ולצבור עוד ועוד מטען עליהם. ברגע שהם נפגשים עם גופים שהמטען החשמלי שלהם קטן יותר, נוצר המתח הנ"ל, המטען מבקש להגיע לאיזון, והוא פורק את עצמו בצורת ניצוץ חשמלי.

ומה עניין המגלשות לניצוצות? ובכן, רוב המגלשות, כידוע, עשויות מפלסטיק, שהוא חומר מבודד. החיכוך בין שני חומרים מבודדים (הבגדים שעל הגולש במגלשה והמגלשה עצמה) גורם להצטברות של מטען חשמלי עודף. בנגיעה הראשונה בחומר מוליך (למשל, מתכת כלשהי), המטען ייפרק והכל יבוא על מקומו בשלום.

בינתיים נראה כך:

ועכשיו יש בכלל דעות אחרות לגבי כל העניין הזה, שאומרות שמדובר במעבר של חומר, ולא בפריקת מטענים. פיזיקאים: למה אתם חייבים לסבך הכל? גם ככה אנחנו לא מבינים מה שאתם מדברים.

פוסטים קשורים:

1. למה תולים נעלי ספורט על חוטי חשמל?

חמודי שאל:

למה אחרי ששוחים בבריכה נהיים נורא רעבים?

ואלדד, תחקירן המערכת הבלתי נלאה, ענה:

התשובה לשאלה הזו מתחלקת ל-3 חלקים: פיזיולוגיה, פיזיולוגיה ופיזיולוגיה.

קודם כל פיזיולוגיה או פיזיולוגיה ותזונה. השחיה היא פעילות ספורטיבית שלמרות שהיא מתרחשת ברובה מתחת למים היא עדין גורמת לגוף שלנו לאבד מים ומלחים בצורת זיעה ולשרוף סוכרים על מנת להפעיל את תאי השריר שלנו. אחרי שאנחנו מסיימים פעילות גופנית (ולפעמים תוך כדי) הגוף שלנו עושה מאזן ומוצא שחסרים לו קצת חומרים חשובים. כדי להשלים את החסר מתעורר הרעב כדי שנאכל ונשלים את החוסרים שנוצרו בעזרת החומרים שבמזון. אלא שבשחייה נכנסים  שני אלמנטים פיזיולוגיים נוספים שמגבירים את תחושת הרעב.

האלמנט השני הוא שאנחנו מפעילים הרבה יותר שרירים בשחיה מאשר בהליכה הוא אפילו בריצה. הסיבה שאנחנו מפעילים כל כך הרבה שרירים היא שאנחנו שואפים להתאזן על פני המים תוך כדי תנועה. מצד אחד לצוף כדי להישאר בקשר עם האויר ומצד שני להתקדם זו פעילות לא פשוטה ליצורים יבשתיים שכמונו. אי לכך הגוף מאבד הרבה יותר חומרים ואנרגיה מאשר בפעילות ספורטיבית אחרת. בשנים האחרונות פותחה שיטה לשחיה שנקראת Total Immersion שבעיקרה אמורה לאמן את השחיין לבצע מספר קטן ככל הניתן של תנועות תוך כדי התקדמות יעילה יותר במים. לכאורה, בשיטה הזו לאחר מספר חודשים קטן של אימון גם אדם ממוצע יכול לצלוח את הכינרת בשחיה ללא מאמץ גדול. מצד שני היום אפשר גם ללכת דרך הכינרת. אומנם זה קצת בוצי אבל עם נעליים גבוהות זה לא נורא.

האלמנט השלישי הוא מיקום הקיבה שלנו. לנפח הקיבה ומיקומה יש השפעה על תחושת הרעב שלנו או יותר נכון על תחושת השובע. התחושה הנכספת של השובע הינה המושא של כל שמן או רזה בדיאטה. אומנם חברות תרופות מנסות למצוא את הגורם הביו-כימי לתחושה הזו שעשוי להיות רווחי מאוד, אך הביוכימיה אינה היחידה שמשפיע על תחושת השובע. יחד עם הורמונים, כימיקלים ועוד חומרים שמתרוצצים אצלנו בדם, גם הקיבה עצמה משדרת למוח (במיוחד בזמן האוכל) מה המצב וכמה עוד מקום נשאר לקינוח. כשאנחנו שוחים אנחנו נמצאים בדרך כלל במצב של שכיבה על הבטן. המים שעליהם אנחנו צפים דוחפים את הקיבה שלנו מעט פנימה ולמעלה ויוצרים לחץ על הושט דבר שמזכיר את הלחץ של הקיבה כאשר היא מלאה באוכל. במצב שחיה או שכיבה על המים הקיבה שלנו משדרת למוח: 'נראה לי שאני מלאה, עזוב אותך מקינוח' אבל כשאנחנו יוצאים מהמים הקיבה חוזרת מיד למיקום הנורמלי שלה והתנועה המהירה הזו גורמת לה 'לחשוב' שהיא לא רק ריקה אלא ריקה כמו כנס מתפקדים של מפלגת עלה ירוק שנערך באולם הכנסים המרכזי במטה הארצי של משטרת ישראל. הקיבה מיד משדרת למוח: 'מתאים לך לאפה? מתאים לי לאפה בפיתה עירקית'.

תוסיפו לזה את העובדה שעכשיו גם חסרים לכם בדם מלחים, מים, סוכרים וחלבונים ותקבלו את התחושה שאנחנו מכירים בתור רעב.

אין פוסטים קשורים.

אור שאל: למה יש זוג נחיריים לכל החיות שאני מצליח לחשוב עליהן? מה לא מספיק בנחיר אחד?

אור היקר,

כדי להבין את התשובה לשאלה זו, יש לדעת תחילה כמה דברים על שני החורים הנחמדים האלה שנמצאים לנו באמצע הפנים. קודם כל, מלבד תפקידם במערכת הנשימה, הם משמשים, כמובן, גם להרחה. חוש הריח אצל האדם הוא אחד החושים הפחות פופולאריים ואין ספק שהוא מקבל פחות יחסי ציבור מחוש הראייה או השמיעה. אבל אצל שאר בעלי החיים הוא חיוני ביותר להישרדות: להריח אויב שמתקרב, להבדיל בין מזון טוב לרע ובאופן כללי, לספק לנו אינפורמציה חשובה על הסביבה בה אנו חיים.

כמו שאר בעלי החיים, אפילו האדם המודרני, מוצף האינפורמציה החזותית-שמיעתית, זקוק לחוש הריח שלו על מנת להתמצא בסביבה. המוח האנושי מסוגל להבחין בין כ- 10,000 ריחות שונים, ואת הריחות האלה הוא מקבל דרך הנחיריים.

גוף האדם הוא מערכת מתוחכמת, וממערכת כזאת אנחנו לא מצפים לזהות רק ריח אחד כל פעם. כדי לקבל תמונה טובה יותר על הסביבה (כלומר, כדי להגדיל את הסיכויים להישרדות), אנחנו צריכים להיות מסוגלים לזהות כמה שיותר ריחות בו-זמנית.

למולקולות ריח שונות יש זמני התמוססות שונים. על מנת שהקולטנים בנחיריים יוכלו לקלוט גם את האיטיות יותר, ולא רק את המהירות, אנחנו משתמשים לא בצינור אחד, אלא בשניים. שני הצינורות האלה (הנחיריים), מכניסים ומוצאים אוויר בקצב שונה אחד מהשני, כאשר בכל פעם רק אחד מהנחיריים פעיל לגמרי (כלומר, עם כיווץ והרחבה של כלי הדם בנחיר, כחלק ממחזור הדם בגוף). הקצב השונה מאפשר קליטה מקסימלית של מולקולות ריח שונות ולא מפלה אף אחת על רקע מין, מגדר, וזמן התמוססות.

לסיכום, לכל דבר יש סיבה. יש לנו שתי עיניים ושתי אוזניים על מנת לכסות שטח רחב יותר ולקלוט מידע רב יותר. הנחיריים, על אף מיקומם הקרוב, עושים בדיוק את אותו הדבר.

פוסטים קשורים:

1. מה המשמעות של שני האפסים (00) המסמנים שירותים?
2. מה מקור הכינוי “דם כחול” לתיאור משפחות אצולה?
3. למה כלבים אוכלים קקי?

השומרת שאלה: מי הייתה הלסבית הראשונה שיצאה מהארון בישראל?

ו"משיב הרוח", תחקירן המערכת המבקש להישאר אנונימי, ענה:

התשובה היא (כנראה) מרשה פרידמן♣, חברת כנסת לשעבר, שיצאה מהארון כמעט עשור לפני שרון בן-עזר, הידועה יותר בכינוי אליוט, ומוכרת אף יותר כסולנית של להקת הרוק, פוליאנה פראנק. אליוט יצאה מהארון בסוף שנות ה-80 ואף הוציאה קלטת (אמצעי להשמעת מוזיקה שהיה נפוץ בשנות ה-80 וה-90) בשם "חיה ומתה בארון".

דברים שאמרה אליוט על החוויה של הלסבית היחידה מוץ לארון, ניתן לראות בסרטו של יאיר קדר "הזמן הורוד" (מומלץ בחום).

ומוסיפה המערכת:

הנה קישור לכתבת ביקורת על הקלטת "חיה ומתה בארון", משנת 1989.

ועוד פריט מידע חמוד: שם הבמה "אליוט" נלקח מהסרט החביב להפליא "חברי הדרקון אליוט". למי שלא מכיר את הסרט, הנה קטע ממנו:

♣תודה לשרון על התיקון וההפניה למרשה פרידמן. למרות הטעות, השארנו את רוב הפוסט על כנו, בעיקר בגלל הקישור החביב לדרקון אליוט. לו היתה דרקונית בשם מרשה, היינו מקשרים גם אליה

אין פוסטים קשורים.

ערן שאל: איך מכינים סוכר לבן?

ערן היקר,

לפעמים, עדיף לכתוב מעט ופשוט לשים סרטון שמסביר (עם אנימציה!) איך כל זה קורה:

אהה, אבל המערכת אינה נוהגת לנטוש את קוראיה לאנחות, ובין השאר אנחנו גם מספקים שירותי תקצירים לסרטונים (שהם קצרים ממילא).

להלן עיקרי הדברים:

אוספים (קני סוף) ← קוצצים ← מסננים (את המיץ שנוצר מהקיצוץ) ← מעבים (את התמיסה) ← מרתיחים (עם מי סיד, כדי לגרום לחומרי הלוואי לשקוע) ← מכניסים לצנטריפוגה.

אחרי המסע המופלא בצנטריפוגה, אנחנו נפטרים מהדבשה ומקבלים גבישי סוכר חביבים בצבע חום. רוצים לבן? בואו נמשיך הלאה:

ממיסים (את הסוכר החום) ← שוטפים ← מסלקים (עוד כל מיני חומרים) ← מרתיחים ← מסננים.

והא לכם סוכר לבן.

(קצת גזעני, לא?)

פוסטים קשורים:

1. איך עושים עיפרון?
2. איך זבוב נוחת על התקרה?
3. איך בונים עגורן?

יוסי שאל, ואלדד, עוזר המערכת הנאמן, ענה:

השאלה מה קורה אם מיליון סינים קופצים בבת אחת היא כנראה מטאפורה מתחום מדעי המדינה ו\או יחסים בין לאומיים. המטאפורה מנסה לתאר את ההשפעה של פעולה (תאורטית) אחידה ומתוזמנת שעושים מיליארד אנשים על שאר תושבי העולם. אז דווקא למה סינים? כי יש יותר ממיליארד סינים וסין שהייתה סגורה למערב, הייתה ידועה במשטר הקומוניסטי הקשוח שהיה מכתיב לאנשים איך ובדיוק מה לעשות עד לרמת גרגר האורז. העם הסיני שמצידו היה ממושמע מאוד, ביצע בדיוק רב את החלטות המשטר ולא משנות כמה מגוחכות הן היו. נניח תאורטית שמהמשטר הסיני היה אומר לעם הסיני שהגיע הזמן שהסינים יגיעו לישראל. ברגל. אז הם היו נועלים נעליים ומתחילים ללכת! המשמעות של הוראה כזו עבורנו ועבור כל אלו שגרים בינינו לסין, יכלה להיות אדירה. המון חנויות נעליים היו נפתחות בדרך.

אבל אם להיכנס לסוגיה מהזווית הפיזיקלית, הסיפור קצת שונה. מראש אני מסייג ואומר שיש נוסחאות מדוייקות מאלו ויש גישות מדוייקות משלי לפתרון המבוקש אבל הן מביאות לאותה התוצאה. אז אם יש לכם זמן פנוי, אתם מוזמנים לעשות אינטגרלים משולשים על פני שטח ספרה ולגזור את המהירות ע"פ תנועה סיבובית של גופים שמימיים (הכוונה לכוכבים ולא לבר רפאלי) תוך כדי התחשבות בחיכוך, מומנט זוויתי וכו'. זה יהיה ארוך מאוד וייתן את אותה תוצאה… סביר שעם יותר אפסים.

אז לגישת ההדיוטות: מחוקי ניוטון (במיוחד השני) עולה אחד המושגים הפיזיקליים הבסיסיים שנקרא "תנע". התנע שווה למכפלת המסה של הגוף במהירותו הרגעית. היחידות של הגודל הזה הן kg*m/s (ק"ג*מטר\שניה). גם בגלל שניוטון, שהיה חובב קונסרבים, וגם בגלל חוק שימור האנרגיה, נוצר "חוק שימור התנע" שאומר שאם גוף אחד מפעיל תנע (מאסה1 כפול מהירות1) על גוף אחר (מאסה2 כפול מהירות2), התנע נשמר והופך למהירות בגוף השני. לדוגמא: ביליארד. נתתם מכה לכדור הלבן שמתגלגל ופוגע בכדור השחור. הלבן עוצר אחרי הפגיעה והשחור מתחיל להתגלגל, נכנס לחור הפינתי ופתאום אתם חייבים למקרר סייד-ביי-סייד בשם מירו 100 שקל בביליארד ברחוב לינקולן.

וחזרה לענייננו. נניח שיש מיליארד סינים שקופצים בדיוק יחד. למרות שהסינים נוטים להיות עם יחסית צנום מימדים, נניח שכולם שוקלים 75 ק"ג. יש לנו בחשבון פשוט 75 מיליארד קילו שזה לא מעט גם לאלו שמשתתפים בלרדת בגדול. אבל, המאסה של כדור הארץ בק"ג היא בערך 24^10*5.94 ק"ג, שזה מספר עם 24 אפסים! אם נחלק את הגדול בקטן נגלה שהמאסה של כדור הארץ גדולה בערך פי 80 טריליון מהמאסה של כל הסינים. אם אתם עדיין לא מרגישים את זה, תזכורת: טריליון = אלף מיליארד.

כלומר, נניח שכל הסינים קופצים יחד, הם ישפיעו על המהירות של הכדור ב-1 חלקי 80 טריליון. נניח שהם פיתחו מהירות של 1 מטר לשנייה בקפיצה מהכיסא, אז נחלק את זה ב-80 טריליון וזה השינוי במהירות של כדור הארץ. לחילופין, אם כל הסינים יקפצו 80 טריליון פעם, הם יזיזו את הכדור כולו במטר אחד. נניח שכל קפיצה לוקחת שניה, אז להזיז את הכדור במטר אחד ייקח להם בערך 2.5 מיליון שנה של קפיצות רצופות כולל לילות, שבתות, חגים ואפילו בלי הפסקות פיפי.

אין פוסטים קשורים.

נעה שאלה: למה חתולים חופרים ליד קערת המים לפני שהם שותים ממנה?

שלום נעה,

לפני שאתחיל, ברצוני לציין את המובן מאליו: אנחנו לא יודעים באמת למה חתולים עושים את כל מה שהם עושים. חתולים הינם יצורים נעלים ואל לנו לנסות לפענח את מסתוריותם.

ולענייננו: בוודאי שמת לב שחתולים חופרים לא רק ליד קערת המים, אלא גם ליד קערת האוכל. הסיבה לכך, כמו להרבה דברים, היא שחתולי הבית עדיין לא השתחררו מעברם כחיות טרף ענקיות. השינה המרובה, הקולות המשונים, הקפיצות המצחיקות ושלל התנהגויות תמוהות של חתולינו, מקורם בשגעון הגדלות (המוצדק!) שלהם.

חתולים גדולים, כידוע, צדים. בדרך כלל הם אוכלים את טרפם במקום, אך לפעמים נסיבות מסוימות מכריחות אותם לשמור קצת לאחר כך (למשל, אם יש סכנה, או אם הם בדיוק הזמינו פיצה והם מלאים). הגרסה החתולית לשאריות במקרר היא פשוט לחפור באדמה, להחביא את הטרף ולחזור אליו בשעה נוחה יותר.

אז נכון, חתול הבית לא צריך לשמור את הטרף לאחר כך, וגם לחפור ברצפה הוא לא מהדברים ההגיוניים ביותר שאפשר לעשות, אבל עם אינסטינקטים לא מתווכחים. בייחוד לא עם אינסטינקטים של חתולים.

פוסטים קשורים:

1. חתולים ומים- שונאים, סיפור אהבה?
2. למה החתולים מגרגרים?

דב שאל: למה כשמוסיפים מים לערק הוא הופך להיות עכור, ואילו הערק (המהול במים) הוא צלול?

דב היקר,

כמו בהרבה דברים בחיים, גם בערק צריך שיהיה איזון. הערק (והאוזו והראקי ושאר המשקאות מהמשפחה הזאת) מכיל שמן זרעי אניס ואלכוהול. ביום רגיל, שני הנוזלים האלה מסתדרים מצוין, הם קשורים אחד לשני, מציגים חזית מאוחדת ובאופן כללי – הכל סבבה. הם אפילו מסתדרים עם אורחים מזדמנים, כמו מים למשל. ובאמת אפשר לראות שכשמוסיפים קצת מים לערק (או במהילה הראשונית), הנוזל נשאר שקוף.

אבל אורחים, כמו דגים, מתחילים להסריח אחרי שלושה ימים. או במילים אחרות – לא צריך להגזים עם המים. כאשר מוסיפים יותר מדי מים, מעל למה שמכונה "הערך הקריטי", שמן האניס נפרד מהאלכוהול והופך בחזרה לטיפות המרחפות בנוזל. האור אינו עובר דרך טיפות אלה והוא מוחזר אלינו, מה שיוצר אפקט של צבע חלבי לערק. הוספה של אלכוהול לנוזל תחזיר לאיזון ותהפוך אותו שוב לשקוף.

אם כך, מה שנראה כפיצול אישיות של הערק השקוף-לבן-שקוף הזה, הוא לא יותר מסיפור על זוג שהופרע משלוותו.

לחיים!

[על הקשר בין ערק למיונז, ובכלל, לקריאה קצת יותר רצינית על העניין הזה, כאן]

פוסטים קשורים:

1. למה השמש גורמת לשיער להיות בהיר יותר אבל לעור להיות כהה יותר?
2. למה קרח משמיע קולות של פיצפוץ כשמוזגים עליו מים?
3. למה בטטות קשות לחיתוך אבל מתרככות מהר?

אנחנו ממשיכים במגמת שאלות המתאימות לעונה הקרה, והפעם אפרת שאלה: למה הקרח משמיע קולות של פיצפוץ כשמוזגים עליו מים?

אפרת יקרה,

כאשר קוביות הקרח קופאות, הן כולאות בתוכן, בין השאר, גם אוויר. הכנסת הקרח לתוך כוס מים (או שפיכה של מים עליו, זה לא ממש משנה), מציבה אותו בדילמה מסוימת: מצד אחד, המים חמים ונעימים, ומן הראוי שהקרח יימס כאשר הוא בא במגע איתם. מצד שני, הקרח הוא קצת איטי. לוקח לו זמן והוא לא נמס מיד.

האוויר שבתוכו, לעומת זאת, לא מחכה. ככל שעולות הטמפרטורות, כך עולות גם שאיפות ההתרחבות שלו. או במילים אחרות: האוויר עושה את מה שהוא יודע לעשות בחום: להתפשט. אלא שהמקום צר לו וכבר לא כל כך נעים, לכן הוא מבקש לפרוץ החוצה ולא בוחל בשום אמצעי לעשות זאת, כולל לסדוק את הקרח.

אם כך, אפרת יקרה, קולות הפצפוץ הנעימים שאת שומעת הם בסך הכל הקרח שנסדק בעקבות שאיפות החופש והעצמאות של האוויר הכלוא בתוכו. תחי המהפכה!

ושבת שלום לכולם.

[הישארו עימנו. בשבוע הבא - עוד תשובות לעוד שאלות. כן, כן, חזרנו]

פוסטים קשורים:

1. למה נהיות המון בועות כששופכים תרכיז למי סודה?
2. מה קורה לבלוני הליום שעפים לאוויר?