חמודי שאל:

למה אחרי ששוחים בבריכה נהיים נורא רעבים?

ואלדד, תחקירן המערכת הבלתי נלאה, ענה:

התשובה לשאלה הזו מתחלקת ל-3 חלקים: פיזיולוגיה, פיזיולוגיה ופיזיולוגיה.

קודם כל פיזיולוגיה או פיזיולוגיה ותזונה. השחיה היא פעילות ספורטיבית שלמרות שהיא מתרחשת ברובה מתחת למים היא עדין גורמת לגוף שלנו לאבד מים ומלחים בצורת זיעה ולשרוף סוכרים על מנת להפעיל את תאי השריר שלנו. אחרי שאנחנו מסיימים פעילות גופנית (ולפעמים תוך כדי) הגוף שלנו עושה מאזן ומוצא שחסרים לו קצת חומרים חשובים. כדי להשלים את החסר מתעורר הרעב כדי שנאכל ונשלים את החוסרים שנוצרו בעזרת החומרים שבמזון. אלא שבשחייה נכנסים  שני אלמנטים פיזיולוגיים נוספים שמגבירים את תחושת הרעב.

האלמנט השני הוא שאנחנו מפעילים הרבה יותר שרירים בשחיה מאשר בהליכה הוא אפילו בריצה. הסיבה שאנחנו מפעילים כל כך הרבה שרירים היא שאנחנו שואפים להתאזן על פני המים תוך כדי תנועה. מצד אחד לצוף כדי להישאר בקשר עם האויר ומצד שני להתקדם זו פעילות לא פשוטה ליצורים יבשתיים שכמונו. אי לכך הגוף מאבד הרבה יותר חומרים ואנרגיה מאשר בפעילות ספורטיבית אחרת. בשנים האחרונות פותחה שיטה לשחיה שנקראת Total Immersion שבעיקרה אמורה לאמן את השחיין לבצע מספר קטן ככל הניתן של תנועות תוך כדי התקדמות יעילה יותר במים. לכאורה, בשיטה הזו לאחר מספר חודשים קטן של אימון גם אדם ממוצע יכול לצלוח את הכינרת בשחיה ללא מאמץ גדול. מצד שני היום אפשר גם ללכת דרך הכינרת. אומנם זה קצת בוצי אבל עם נעליים גבוהות זה לא נורא.

האלמנט השלישי הוא מיקום הקיבה שלנו. לנפח הקיבה ומיקומה יש השפעה על תחושת הרעב שלנו או יותר נכון על תחושת השובע. התחושה הנכספת של השובע הינה המושא של כל שמן או רזה בדיאטה. אומנם חברות תרופות מנסות למצוא את הגורם הביו-כימי לתחושה הזו שעשוי להיות רווחי מאוד, אך הביוכימיה אינה היחידה שמשפיע על תחושת השובע. יחד עם הורמונים, כימיקלים ועוד חומרים שמתרוצצים אצלנו בדם, גם הקיבה עצמה משדרת למוח (במיוחד בזמן האוכל) מה המצב וכמה עוד מקום נשאר לקינוח. כשאנחנו שוחים אנחנו נמצאים בדרך כלל במצב של שכיבה על הבטן. המים שעליהם אנחנו צפים דוחפים את הקיבה שלנו מעט פנימה ולמעלה ויוצרים לחץ על הושט דבר שמזכיר את הלחץ של הקיבה כאשר היא מלאה באוכל. במצב שחיה או שכיבה על המים הקיבה שלנו משדרת למוח: 'נראה לי שאני מלאה, עזוב אותך מקינוח' אבל כשאנחנו יוצאים מהמים הקיבה חוזרת מיד למיקום הנורמלי שלה והתנועה המהירה הזו גורמת לה 'לחשוב' שהיא לא רק ריקה אלא ריקה כמו כנס מתפקדים של מפלגת עלה ירוק שנערך באולם הכנסים המרכזי במטה הארצי של משטרת ישראל. הקיבה מיד משדרת למוח: 'מתאים לך לאפה? מתאים לי לאפה בפיתה עירקית'.

תוסיפו לזה את העובדה שעכשיו גם חסרים לכם בדם מלחים, מים, סוכרים וחלבונים ותקבלו את התחושה שאנחנו מכירים בתור רעב.